כי זה יגרום לילד לדעת את הנורמות של החברה ברגע שעשה משהו לא מותאם לנורמות, אז לתת עונש יעזור להוריד מהתנהגות  לא רצויה , או להפך חיזוק יעלה מהתנהגות רצויה

אי אפשר להתעלם מכך שחיזוקים ועונשים משפיעות על התנהגותו של הילד, כדי שהילד ילמד. ענישה היא חלק מחניכה

זהו חלק מתהליך החינוך – בטח חיזוקים. זה אכן מאוד ביהוויוריסטי אבל מי אמר שביהוויוריזם הוא תמיד פסול…

ילדים צריכים לקבל חיזוקים ועונשים מאחר והדבר מכין אותם לא רק למרחב המיידי שלהם אלא גם לחיים העתידיים, שוק העבודה, והמציאות בחיים הבוגרים. חיזוקים ועונשים משדרים גבולות גזרה החשובים לתהליך הלמידה והחינוך של הילדים.

אני חושב שחיזוקים ועונשים זה משהו שמתבצע באופן אורגני. ילד מקבל מהוריו חיזוקים ועונשים מבלי קשר למורה. בשביל להתמודד על ה”אילוף” (מילה מקטינה בפניי עצמה) שהתלמיד מגיע איתו וליצור איתו תהליך חינוכי שעמוק מאשר “הענקת ידע” צריך לדעת לחזק התנהגויו רצויות והעניש התנהגויות בלתי רצויות. באופן כלל אם אני רואה את מערכת החינוך כגורם מחנך-מתרבת אז אני חושב שהרעיון של עידוד והחלשת התנהגויות הוא רעיון נכון.

חיזוקים ועונשים הם דרך ללמוד מהי התנהגות ראויה ומה לא, זו דרך לייצר מוטיבציה מה כדאי לעשות וממה כדאי להמנע/לא לעשות. כמובן שחיזוקים ועונשים צריכים להינתן במינון הנכון ובזמן הנכון, על מנת לשמור עליהן נכונים ולא מזיקים

כדי להעצים אותם בחלק מהמקרים וכן גם כדי לתת להם מוטיבציה להמשך\ לעצור התנהגות שהיא אינה ראויה

קיים מגוון רחב מאוד של חיזוקים ועונשים, אנחנו יכולים להתנגד לחיזוקים/עונשים ספציפיים לא לחיזוקים/עונשים באופן כללי

הילדים (וגם המבוגרים) זקוקים לחיזוקים ו”עונשים”.לעניות דעתי  זהו טבע האדם .גם תינוק מגיב לחיוך של אימא שלו .

לדעתי זה חלק חשוב בחינוך. ילדים צריכים חיזוקים ועונשים כדי לקבל הכוונה נכונה.

לצערי אני לא מסכימה איתך, הרי אנו כמבוגרים “אחראים” עדיין צריכים הכוונה בעצמנו.

כאשר אנו רוצים לבסס התנהגות מסויימת, הדבר החשוב ביותר הוא לתת חיזוקים לאותה התנהגות

להערכתי, חיזוקים חיוביים מסייעים לילדים לפתח תכונות חיוביות כמו בטחון והערכה עצמית, ומובילים את הילד לפעול על הצד הטוב ביותר. כמו בכל דבר, צריך למצוא את האיזון הנכון- לא להחמיא יותר מדיי ואף, להעניש במקרים קיצוניים.

חיזוקים ועונשים הם אמצעי לחינוך לחיברות. חינוך הוא בעל מספר רבדים, חלק גדול הוא לא באילוף! מה שכן קשור ל”אילוף”, שזו מילה נוראית, חשוב לתהליכי חיברות ולכן יש בהם צורך – גם כילדים וגם כמבוגרים.

חיזוק, בהנחה שהוא חיובי, ונעשה בקונטקסט ובמידה המותאמת יכול לתרום לשיפור הביצועים והיכולות וכן רמת המסוגלות של תלמידים. כך גם לגבי עונש, אין מדובר כאן בעונש קיצוני אלא כזה שמגיע באופן חיובי ועל מנת לחנך מלשון לשפר את הלמידה או ההתנהגות. כמו כן, היות וילדים לא מספיק בשלים לחשוב ולקבל החלטות, (תלוי גיל) חיזוק ועונש יהיו כלי בידי מורים והורים לכוון את התלמידים לחשיבה נכונה, גם יצירתית וכן להתנהגות מותאמת למידה.

אני בעד החיזוקים לתלמידים כיוון שזה נותן להם מוטיבציה והשראה ללמידה. בנוסף לכך העונש תורם להם לשיפור היכולות שלהם.

אני חושב שצריך לתת לילדים חיזוקים כי הם נועדו לעודד ולבנות בהם את ההבנה של מהי התנהגות רצויה ומועילה לו כמו לסדר את החדר או פשוט לצחצח שיניים וגם לסדר את הצעצועים כי אני חושב שהמוח של ילדים תמיד ירצה לקבל תגמולים חברתיים מוחשיים וגם נפשיים

אני חושב שצריך לתת לתלמידים חיזוקים ועונשים כיוון שזה יכול להשפיע על התנהגותו של התלמיד בזמן הוא מקבל את החיזוק או העונש. בנוסף, החיזוקים והעונשים יכולים לשנות במידה רבה את ההתנהגות של התלמיד בכיתה.

צריכים לתת לילדים חיזוקים כדי שהתנהגויות חיוביות של ילדים שהורים רוצים יחזרו על עצמם ויקרו בתדירות גבוהה יותר ועל מנת ליצור סביבה חיובית שתומכת בילד. צריכים לתת עונשים כדי לצמצם התנהגויות שהורים אינם רוצים.

חיזוקים  לילדים זה דבר מאוד חיובי כי זה רק מחזק אצלו  את הרצון לעשות את זה בחזרה  ועונשים הם גם כלי הרתעה

צריכים לתת לילדים חיזוקים ועונשים, כדי לבסס התנהגות מסויימת, וגם ליצור שינויים התנהגותיים כחלק מקבלת החלטות חינוכיות.

לדעתי, חיזוקים ועונשים זו שיטה רווחת בגלל שהיא קלה ליישום והשגת מטרות בטווח הקצר. רווחת גם בשל אילוצים במבנה מערכת החינוך. בעיקרן מתמודדות עם עיצוב התנהגות, חיזוק רצויה ועונש עבור לא רצויה. אולם בכך המחנך לא ישיג מטרות למידה וחיזוק המוטיבציה אליה. אלא ידחוף להימנעות מעונש ולא עידוד חקר ופיתוח סקרנות בהקשר חינוכי. השגת מטרות חינוכיות ללא חיזוקים ועונשים איננה קלה. אולם יש צורך בשינוי הגישה.

לא צריך לתת לילדים עונשים אלא הסבר טוב , להסביר להם ולהבין אותם את הטעיות שהם עשו .

חיזוקים ועונשים עלולים להרגיל את הילדים לעניין ולא תמיד ילמדו את החיים האמיתיים.זה לא באמת את התוצאה שאנו מחפשים

כי ילדים הל לא רכוש של ההורים אלא הם הילדים של החיים. לא יכולתי לא לצטט את דבריו של ג’ובראן ח’ליל ג’ובראן