נראה שמבחינתך יש שתי אפשרויות לתקשר עם תלמיד: חיזוק או עונש. האם מתן הסבר לחשיבות של הנושא הנחמד היא בהכרח חיזוק חיצוני?

הפנייה של המורה להורה אינה בהכרח עונש, אולם יכולה להתפרש ככזו כפי שקרה במקרה הנ״ל. לא ברור אם המורה שיתפה את עידן בכוונתה לפנות, אם ראתה בכך צורך או לא. התוצאה מהפנייה היא בעצם העונש, התגובה של האב. ייתכן והאב ראה בפנייה כבקשה או אולי אפילו כדרישה לתת פתרון לבעיה.

האם פניה של מורה להורה היא בהכרח עונש. שימו לב המורה פנתה להורים "מתוך דאגה לעידן".

האם בהכרח נטלי פונה אליו מתוך רצון שיחזק אותו (להבדיל מיעניש). שימו לב שהיא פונה להורים "מתוך דאגה". היא אומרת לאב: "תנסה לעזור לי להסביר לו את החשיבות של השקעה בלימודים".

דעתנו היא שאכן התגובה של האב קיצונית, אך איננו יודעים את טיב היחסים שלו עם בנו. אנו רוצים להאמין כי האב מכיר את בנו הכי טוב ולפיכך יודע מה "יניע" אותו בצורה היעילה ביותר. לעומת זאת, אנו גם כן חושבים שהמורה הייתה צריכה להתריע את התלמיד שהיא אכן תדבר עם הוריו (אביו) לגבי המצב הלימודי שלו ולראות את התגובה שלו לפני כן. קבוצת האנטילופות.

אם מסתכלים על הפתרון שהאבא חשב עליו באופן נטרלי ובהתנתקות המהכעס המלווה בתגובה שלו, הפתרון שלו מתלבש על המשוואה של חיזוק ועונש. לפי החוקים של למידה אופרנטית, אם המטרה היא לגרום להתנהגות מסוימת להיות יותר שכיחה, אז צריך לעשות התניה בינה לבין משהו שהילד/ה אוהב/ת. וזה בדיוק מה שהאב עשה, הוא ביקש מהילד איזון בין השקעתו במה שהוא אוהב וכמובן מרבה לעשות ובין דבר שחשוב אבל הילד מזניח ועושה פחות.

נטלי גייסה את האב כדי לעשות שיתוף להורים במה שקורה עם התלמיד ושעידן יקבל חיזוק מאבא שלו ויגבה אותו בשביל לקבל תוצאות יותר טובות אבל זה היה כנגד כל הציפיות של המורה כי היא חושבת שעונש יביא רק לאובדן הדרך לעידן והיא לא מסכימה לדרך של האבא