להערכתנו, היערכות מיוחדת לקראת בחינות המיצ"ב נוגדת את המדיניות של מערכת החינוך. במהלך קיום המרתונים, התלמידים לומדים רק את המקצוע הייעודי בו ייבחנו, ויתר המקצועות מתבטלים. להניע מורים ע"י תמריצים הינו דבר שגוי מאחר שתגמולים אלו יועילו ללמידה המיידית, אך לא יתרמו לשינויים בטווח הארוך. מתן גמול ולאחר מכן לקיחתו, יפחית את רמת המוטיבציה של המורים, ובייחוד של התלמידים שתוגמלו עבור מבחן מסוים.

אם הבנתי נכון, מיכאל טוען שהמורים בבית-הספר מונעים, ככלל, ע"י תמריצים  – פרסים. לתפיסתו, התמריצים הכספיים יהוו משקל נגד למאמץ שיידרש מהמורים בהוראה.

חייב לומר שלא הבנתי את התשובות שלכם וכשהבנתי לא היה ברור לי מה הרציונאל לתשובה. בתי ספר רבים נמצאים בלחץ גדול בכל שנה בה הם נבחנים במיצב חיצוני. הם תופסים את המערכת ככזו שלוחצת ודורשת תוצרים ועל כן עושים ככל יכולתם לרצות את המערכת ולהצליח. מה בזה חורה לכם? מדוע אתם מתנגדים לזה? היכן הבעיה מבחינה תאורטית? האם הבהביוריסטים ימליצו לחזק תוצר או לחזק התנהגות? אם מחזקים תוצר מה יכולה להיות התגובה של בית הספר?

למה? מה הנימוק לכך? האם המערכת שמחזקת בתי ספר מצליחים ומענישה בתי ספר לא מליחים ("אדומים" כפי שהם נקראים) לא מבינה משהו עקרוני בהקשר של מוטיבציה?

אני לא מבין את מה שכתבתם כאן.

מסכימים עם מירי, כלומר שאנו מסכימים עם עיקרון הערכת תהליך הלמידה וההשקעה בו יותר מהערכת על בסיס התוצאות לבדן.

תגמולים צריכים להתייחס באופן ישיר לתהליך הנדרש "למידה" ולא לתגמל רק הצלחה

לפעמים צריך להקריב אידאולוגיות "נגד מרתונים" לשם קבלת התמריצים.