בתגובתכם ראשית, התייחסתם לאב ה"מעניש" בחומרה – מתנה הנאות ופעילויות חברתיות של בנו בשקידה בלימודים. שנית, התייחסתם לעמדת המורה והדגשתם את רצונה שיתרכז בלימודים לצד הנאות חברתיות. לבסוף, הבעתם תמיכה בעמדת המורה ולפיה פירשתם שיחסו של האב לבנו נוקשה מידי ומהווה עונש המוריד מוטיבציה פנימית ללמידה. אכן לשם העלאת המוטיבציה של הבן להשקעה בלימודים צריך האב לנקוט בצעדים קלים. זאת יעשה היות והבן לא מסכים עם הדרך אותה מתווה האב. עונש הניתן על סירוב לדבוק באותה הדרך או המטרה אותה רוצה בעל הסמכות (האב) עלול ליצור בדיוק את התגובה ההפוכה הרצויה על בעל הסמכות. יחסים מעין אלה בהם קיים בעל סמכות ומקבל סמכות צריכים הרבה פעמים להיבנות באופן שיאפשר למקבל הסמכות להיות גם מעורב במידה מסוימת בהחלטה, דהיינו להביא את עצמו לידי ביטוי על מנת להתאים למצב הנכפה ובדרך גם להגשים ייעוד או תשוקה בפעולה מסוימת שיגבירו את המוטיבציה הפנימית שלו. גם אם לאב יש ראייה קיצונית באשר לחינוך בנו "אב סיני" עדיין יצטרך האב לפעול בתוך הקונטקסט בו נמצא בנו: להבין את גילו, את קבוצת השווים שלו, את התחביבים שלו ובעיקר את תשוקותיו ומה שגורם לו לאושר הפנימי ומתוך כך לנסות למנף את התהליך הלימודי תוך הדגשת החשיבות שבחינוך לשם הצלחתו בחיים והשתלבותו כבוגר בחברה באופן קל יותר. נראה שוויתור על השקעה בלימודים הוא לא אופציה חכמה אך שיח משותף המאפשר הקלה גם מצד המורה על העומס והדרישות הלימודיות יכול להוות פתח לעידוד ולהבנה של הבן שכל הצדדים בעלי הסמכות מבינים את רצונותיו אך גם רוצים בטובתו ומקילים עליו ללא פרס מוחשי ובטח ללא עונש קיצוני.

לדעתנו נטלי המורה פעלה בצורה ובדרך הנכונה, היא זיהתה את מצבו של עידן, שוחחה עימו מספר פעמים ורק לאחר, כשראתה שאין שיפור בתפקודו הלימודי בחרה להזמין את הוריו לשיחה. לעניות דעתנו העונש שאביו של עידן בחר אינו מידתי ועלול להיות גם לא יעיל ואף מזיק. לאסור על עידן להשתתף בתנועת הנוער ולבלות עם חברים כעונש על אי תפקודו הלימודי, עלול להביא לפגיעה במוטיבציה הפנימית של עידן להצליח בלימודים (ישקיע בלימודים רק בשביל לחזור לעיסוקיו החברתיים) ובמקרה חמור יותר אף עלול ליצר אנטי כלפי הלימודים, דבר שלא יטיב עימו. אנחנו חושבים שבמקרה הנוכחי היה נכון להשתמש בשיחה זו כ"אזהרה", בה יאמר לעידן שמעכשיו גם הוריו יוודאו מולו אודות מצבו הלימודי, כך שבמידה ולא יהיה שיפור בתפקודו יתבקש לצמצם את הזמן בו משקיע בחבריו ובתנועת הנוער. אנו מאמינים כי בדרך זה המוטיבציה של עידן ללימודים תגדל וכן מידת החשיבות ללימודים מצידו תעלה גם כן. בנוסף בדרך זו עידן ילמד כי באחריותו להוכיח שיכול לשלב בין הלימודים לחברים, כי סומכים עליו ומאמינים בו.

העמדה של האבא לדעתי היא מאוד קשה ולא תועיל לטובת בנו. העונש שנתן האבא הוא לא מידתי. והתוצאה שתתקבל תהיי הפוכה. עמדת האבא שהלימודים לפני הכל לדעתנו היא נכונה אך לא לנתק אותו מהחברים והפעיליות שלו והסביבה החברתית.  האבא החליט שבנו לא יצא מהבית לא ייפגש עם חברים ולא ילך לתנועת הנוער אלא רק ילמד עד שיגיע להישגים. למעשה לא התקיים שיח בין האבא לבן כדי לראות איך הילד מתקדם בלימודים ולהנות בצורה מידתית עם חבריו. אלא קביעת עובדה בכך שהחליט שבנו לא יצא מהבית לא ייפגש עם חברים ולא ילך לתנועת הנוער אלא רק ילמד עד שיגיע להישגים.